מאמר מאת ישראל הראל:
מהסירוב של הפלסטינים לשבת עם בנימין נתניהו גם לאחר שהכיר בזכותם למדינה - הכרה היסטורית כשמדובר בראש הליכוד - מתברר (שוב), שמטרת-העל שלהם לא היתה מעולם, ונראה שלעולם גם לא תהיה, מדינה לפלסטינים לצד מדינה ליהודים.
הואיל ובישראל ובעולם יש תמיכה במדינה פלסטינית לצד ישראל, יכלו הפלסטינים, שהצליחו להוליך שולל את תומכיהם בדבר כוונותיהם האמיתיות, להציג את עצמם בפני העולם, בגיבוי החשובים שבכלי התקשורת הישראליים והזרים, כשוחרי שלום ולהשחיר את פני ישראל גם בשעה שביצעו פיגועי התאבדות עקובים מדם.
לו רצו הפלסטינים מדינה, הם יכלו לפעול על פי התרחיש (המשתלם כל כך) הזה: הכרת נתניהו במדינה פלסטינית, יכלו לומר, אינה מספקת, אך היא בסיס למשא ומתן. הם הרי יודעים, שארצות הברית ואירופה, ותומכיהם בישראל כמובן, יפעילו לחץ אדיר על ממשלת ישראל, שסופו ויתורים בכל התחומים כמעט, לרבות ויתור על התביעה מהערבים להכיר בישראל כבית הלאומי של העם היהודי.