|
|
|
פרק ראשון: הבעיה
פרק ראשון: הבעיה
פליטי מלחמת העצמאות
מלחמת העצמאות תש"ח. הבריטים עוזבים את הארץ שהייתה בידם כמנדט, ומדינת ישראל נולדת בעיצומה של מלחמה בין היישוב העברי לבין האוכלוסייה הערבית ומדינות ערב. למרות שהארץ כולה נועדה בכתב המנדט לשמש 'בית לאומי לעם היהודי', מקבל היישוב היהודי את 'תוכנית החלוקה' לפיה הארץ תחולק למדינה יהודית ומדינה ערבית. הערבים דוחים את התוכנית ותוקפים את המדינה הצעירה. במהלך הקרבות, חלק נכבד מן האוכלוסייה הערבית שבתחומי המדינה היהודית עוזב את בתיו ואת אדמותיו, בציפייה לשוב אליהם יחד עם צבאות ערב המנצחים. הציפייה אינה מתממשת. ישראל מצליחה להקים מדינה ריבונית, והערבים שברחו או נעקרו מוצאים עצמם במצב חדש: הם פליטים. |
 |
|
מעגל חילופי האוכלוסין
כך נולדה 'בעיית הפליטים הפלשתינים': כ– 600 אלף בני אדם שעזבו את מולדתם בסערת המלחמה, ואינם יכולים לשוב אליה. אנשים ללא אזרחות, ללא בית, ללא מגן.
הפליטים הטריים משוכנים במחנות ארעיים ברצועת עזה, ביהודה, בשומרון, במצרים, בעבר הירדן, בסוריה ובלבנון, ממתינים ל'סיבוב הבא' שבו יביסו מדינות ערב את הישות הציונית, ושומרים על זהותם כבני הכפר או העיר שאותה עזבו1 .
למעשה, היה אמור להתרחש באזורנו תהליך של 'חילופי אוכלוסין'. בשנים שבהן נוצרה בעיית הפליטים הפלשתינים, הפכה מדינת ישראל הצעירה למקום מקלט למאות אלפי פליטים יהודים. מלבד שרידי השואה באירופה, שעלו ברבבותיהם ארצה, קלטה מדינת ישראל הצעירה כ– 600 אלף יהודים ממדינות ערב. יהודים אלה, ברובם בעלי רכוש ומעמד נכבד בארצות מוצאם, הגיעו לישראל כפליטים חסרי כל, עקב רדיפות דתיות ולאומיות בארצות מגוריהם.
מעגל 'חילופי האוכלוסין' נסגר: יהודי ארצות ערב, פליטים, מצאו מקלט בישראל, בעוד ערביי ארץ ישראל, פליטים, נפלטו אל ארצות ערב.
|
 |
|
1 לדעת הסטוריונים מספר הפליטים הפלשתינים היה קטן בהרבה, וחלק נכבד מהם לא חיו בארץ ישראל אלא תקופה קצרה, ולמעשה היו מהגרים ממרחבי העולם הערבי. הדברים מנוסחים כאן לפי הנרטיב הפלשתיני המקובל, שאמינותו מוטלת בספק, כיוון שהפתרונות המוצעים בהמשך רלוונטיים גם למי שדוגלים בנרטיב זה. |
הנצחת הפליטות
|
|
|
אך המציאות לא הייתה סימטרית: מדינת ישראל הפכה את היהודים שבאו בשעריה מפליטים לאזרחים, משולבים בכל רבדי החברה. סכומי עתק של יהדות העולם ושל מדינת ישראל הושקעו בקליטת העלייה ובשיקום הפליטים ש'זרמו' לארץ הקטנה.
לעומת זאת, מדינות ערב בחרו שלא לאזרח ולשקם את הפליטים שבתחומם. מדינות אלה לא השלימו עם הקמתה של מדינת ישראל ועם תוצאות מלחמת העצמאות, ובחרו לנהוג כאילו ישראל היא מציאות חולפת: הנה היא תיחרב בקרוב - והפליטים ישובו למקומות מגוריהם הישנים. מצבם העגום של הפליטים לא נגע לליבם, והם השתמשו בהם כבנשק פוליטי - וממשיכים בכך כבר עשרות שנים. בדרכם של מדינות ערב צעדו גם ארגוני הטרור הפלשתינים שצמחו מתוך הפליטים: אף הם מעדיפים את המאבק הפוליטי על פני רווחת אחיהם, ואף הם משתמשים במצוקתם כבכלי תעמולתי.
כך נוצר המצב המוזר, שבו השנים שחלפו לא צמצמו את מספר הפליטים. הפליטים לא שוקמו, כי אם צירפו אל מעמד הפליט גם את בניהם ואת בני בניהם. על פי נתוני אונר"א, מונים כיום הפליטים הפלשתינים כמה מיליונים)!(. אין אח ורע, בעולם כולו, להתנהלות כזו של בעיית פליטים. בכל הקשר לא–פלשתיני, פליט הוא מי שהוא עצמו (ולא בניו ובני בניו) נדחק מביתו עקב מלחמה. אוכלוסיות פליטים מצטמצמות עם השנים, ולא גדלות; והחתירה הבינלאומית היא ליישבם, ולא להנציח את בעייתם.
חשוב לציין, שמאז מלחמת השחרור נוצרו בעולם עשרות ואולי מאות 'בעיות פליטים' חדשות. כל ה'בעיות' הללו נפתרות תוך שנים מעטות, בעזרת ארגונים בינלאומיים ובראשם סוכנות הסיוע לפליטים של האו"ם UNHCR. |
|
חלק מהפליטים חוזר בדרך כלל לארץ המוצא, חלק אחר מתאזרח ומקבל מעמד קבוע בארץ שבה מצא מקלט זמני, וחלק שלישי מתחיל חיים חדשים בארץ שלישית, המוכנה לקלוט פליטים. באופן זה, אם נוצרו פליטים כתוצאה ממלחמה מסוימת, מספרם הולך ופוחת עם השנים, בקצב שמשתנה לפי הצלחת סוכנויות הסיוע במאמצי השיקום.
כך מטפלת הקהילייה הבינלאומית במיליוני פליטים ממלחמות באפריקה, ביוגוסלביה לשעבר, בדרום מזרח אסיה, ובשנים האחרונות - במיליוני פליטים מעיראק, שנקלטו בארצות אחרות במזרח התיכון, באירופה ובאמריקה.
לא כך אצל הפליטים הערבים, הפלשתינים, של מלחמת השחרור: כאן קיים אונר"א UNRWA, וזה סיפור אחר לחלוטין. |
|
|
|
האו"ם יודע גם לפתור בעיות פליטים.כרזת הסברה של נציבות האו"ם לפליטים, לשם טיפוח קליטה נעימה של פליטים בארצות רווחה,1997 | |
|