|
אם אינך רואה דף זה לחץ כאן
If you can't see this page click here |
|
|
דף עדכון מס' 23 – ב' בכסלו תש"ע, 19 בנובמבר 2009
חברים ושותפים יקרים,
בעדכון השבוע:
מי מפחד ממציאות בלי רשות?
אבו מאזן הצליח. איננו יודעים אם 'הכרזת הנטישה' שלו מהמרוץ לראשות הרשות הייתה כנה ואמיתית או שמא היא הייתה עוד אחד מתרגילי היחצ"נות של ההנהגה הפלשתינאית. בכל מקרה, את מירב הנקודות במגרש המדיני הוא הצליח לגרוף. מאז הכרזתו, כל העולם, מדינאים ואנשי תקשורת כאחד, עוקבים בדאגה אחר המתפתח ברשות ומנתחים כל תרחיש אפשרי. התחושה המשודרת מכולם היא תחושת פחד. מה יקרה אם הרשות הפלשתינאית תתפרק? כיצד יהיה ניתן לשמור על יציבות האזור? ב'יוזמה הישראלית' איננו מתרגשים מתרחישים שכאלה, וכל שכן שלא מפחדים. אנו זוכרים כי אלפי פלשתינאים חיו בשלווה ליד ובתוך מדינת ישראל במשך עשרות בשנים, שנים רבות לפני כינונה של הרשות הפלשתינאית. להזכירנו, תושבים אלה היו בעלי אזרחות ירדנית, עד שנת 1988. אנו אף זוכרים כי מדינת ישראל היא זו שהקימה למעשה את הרשות הפלשתינית בשנת 94' כחלק מהסכמי אוסלו, מתוך תקווה להביא לסיום הסכסוך באמצעות הנוסחה של 'שתי מדינות לשני עמים'. נוסחה, שהביאה עד עתה רק דם וקרבות, ושגם אם תתממש לא תביא לסיום הסכסוך אלא לתחילת שלב חדש בו: לא תהיה זו מדינה בעלת עצמאות כלכלית או מדינית; היא לא תוכל לשקם את הפליטים; ולמעשה תתגלה כמציאות מתסכלת ביותר עבור מי שציפה לה – תסכול שיתפרץ במוקדם או במאוחר בהתקפה על ישראל ועל ירדן. אז ממה כולם מפחדים? מסופה של הבועה המלאכותית, המוחזקת בכספו הנדיב של העולם? הפחד העמוק מקריסת אבו-מאזן נובע, כנראה, מהחשש מפני הכרה בסיום חזון שתי המדינות. מאז הסכמי אוסלו, לא הפסקנו ולא הפסיק העולם לשכנע את עצמו כי פתרון זה אפשרי ובר ביצוע. לא הועילו סירוביהם של עראפת ואבו מאזן להצעותיהם הנדיבות מאד של ברק ואולמרט כדי לנפץ חלום זה, וגם עתה נראה כי רבים מסרבים להאמין לעובדה כי פתרון זה הוכיח את כישלונו. המציאות שוב ושוב טופחת לעולם על הפנים, ואילו הוא ממשיך לדבוק באמונתו, לפיה 'חזון מדיני' פירושו מדינה פלשתינאית. בימים אלה, נדרשים מאתנו כוחות אחרים. לא כוחות של דמיון שווא וכמובן לא של פחד. עלינו לפתח כוחות של תעוזה ויצירתיות, איתם נשתחרר מהכבלים בהם כבלנו את עצמנו במהלך חמש עשרה השנים האחרונות. צריך להכיר נכוחה כי פירוקה של הרשות הוא אכן תרחיש אפשרי, ואין לנו לראות בו אלא תרחיש מאתגר שיחייב אותנו למציאת פתרון מסוג אחר; פתרון שיביא אותנו לימים אחרים, ימים של שלום במובן הפשוט והבסיסי ביותר. ימים בהם שוב ישבו ערבים ויהודים זה לצד זה ויחפשו דרכים לקדם את הארץ בה הם חיים. החלת החוק על הרשויות היהודיות
מול אופציית ההתפרקות צצה ועולה האופציה ההפוכה - הכרזה חד צדדית על הקמתה של מדינה פלשתינאית. העולם כמרקחה: אלו מתנגדים ואלו תומכים, נתניהו מאיים חזרה, ליברמן שולף תכניות, מלחמה מדינית של ממש. תרחיש אפשרי זה, דורש מאתנו להתכונן ליום פקודה. האם יש לישראל תשובה, דיפלומטית ומשפטית, לתרחיש כזה? למרבה הצער נראה כעת שלא. הצעת חוק הצוברת לה כעת אוהדים בכנסת, מציעה להחיל את החוק הישראלי – לא על שטחי יהודה ושומרון עצמם, אלא על הרשויות המקומיות הישראליות המצויות מעבר לקו הירוק. החלה כזו לא תספח לישראל אוכלוסיה ערבית, אלא רק תעגן בחוק את המציאות הקיימת, ותתן לישראל נקודת מוצא משפטית טובה יותר מול הקהיליה הבינלאומית – כפי שנסביר מיד. לא רבים יודעים כי החוק הישראלי, זה שמחייב את כולנו, איננו תקף באופן רגיל ביישובים ובערים שמעבר לקו הירוק – למעט מזרח ירושלים - אף שכל תושביהם ישראלים למהדרין. יישובים אלה נתונים עד היום מבחינה משפטית תחת משטר צבאי. זו למעשה הסיבה היחידה לכך שאם תושב מעלה-אדומים או אריאל מבקש לסגור מרפסת, הוא זקוק לאישורו של הצבא ולמעשה גם של שר הבטחון – זה שעליו מופעלים כל הזמן לחצים בינלאומיים להפסיק את "הבנייה בשטחים". עניינים אזרחיים מובהקים הופכים לסוגיה מדינית, רק בגלל שמדינת ישראל עדיין לא הכירה בריבונותה על היישובים שהיא עצמה בנתה... יש כאן לא רק אפליה כלפי אזרחים ישראלים (שרשויות המס דאגו בחוקים מיוחדים להחיל עליהם את כל החובות כמו התושבים בתחומי הקו הירוק), אלא גם 'גול עצמי' מדיני ממדרגה ראשונה. את הלקח הזה ניתן היה ללמוד מפרשת פסיקת בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין הגדר: ישראל טענה שההכרח לבנות גדר בשטחי יהודה ושומרון הוא הכרח בטחוני; היא נמנעה מלטעון שהשטח עליה מוקמת הגדר הוא שלה. בית הדין השיב, לאור זאת, שהקמת הגדר "בשטחים הפלשתיניים" היא בלתי חוקית. אגב, גם אם תחפוץ מדינת ישראל להגיע לפשרה טריטוריאלית כזו או אחרת, ההימנעות מהצהרה על זיקת בעלות לשטח תהיה בעוכריה. לא ניתן 'למסור' שטח שאינו שלך, ובוודאי לא ניתן לגזור מכך רווח מדיני כלשהוא. קידום החוק בהיבט הזה, מהווה אפוא צעד חשוב לחברה הישראלית. ראשית, ביצירת תשתית משפטית שווה לכל אזרחי מדינת ישראל, וחשוב לא פחות – בהענקת עמדת מוצא מדינית ומשפטית לתביעה ישראלית על יהודה ושומרון – תביעה שקשה למצוא מוצדקת ממנה. לקריאת הצעת החוק כפי שהוגשה בכנסת ה- 17, עליה חתום גם חה"כ בנימין נתניהו:שלכם, יואב שורק מנהל היוזמה הישראלית www.hayozma.org |
|
|
Update No. 23 – 2 Kislev 5770, November 19, 2009
Dear friends,
In this week's update:
Who's afraid of a Middle East without the Palestinian Authority?
A victory for Mahmoud Abbas. For Ethan Bronner's article on the ramifications of Abbas's resignation and the possible collapse of the Palestinian Autority in the New York Times, see: Promoting the Bill, and a Unilateral Declaration
Although the dissolution of the PA seems to be imminent to many, another option has cropped up – a unilateral declaration of Palestinian statehood. To read the bill proposed to the 17th Knesset, which was also signed by then Knesset-member Netanyahu:Yours, Yoav Sorek Manager, The Israeli Initiative www.Israelinitiative.com |
|