|
אם אינך רואה דף זה לחץ כאן
If you can't see this page click here |
|
|
דף עדכון מס' 21 – כ"ו בתשרי תש"ע, 18 באוקטובר 2009
חברים ושותפים יקרים,
בעדכון השבוע:
פרס הנובל של אובמה
לקראת סיומו של חג הסוכות נתבשרנו על סיבה חדשה למסיבה: נשיא ארה"ב ברק אובמה זכה בפרס נובל לשלום. האיש החדש בבית הלבן, שבא עם יומרה גדולה ולא הביא בינתיים שום קבלות, זכה בפרס בגלל 'הגישה החדשה' איתה בא, לפיה יש לחתור לפתרונות של שלום בכל הסכסוכים הגדולים המתמשכים בעולם. כמי שנמצאים בלבו של אחד הסכסוכים הללו, אנו יכולים אולי להעריך את רצונו הטוב של אובמה, אך איננו יכולים שלא לציין באכזבה שכניסתו לתפקיד לא הביאה איתה כל בשורה חדשה, ושלמעשה הוא ממשיך לצעוד בדרך שהכל יודעים - מלבדו, אולי - שהיא ללא מוצא. "חזון שתי המדינות" נכשל, ואנו חזינו שייכשל עוד לפני שנוסה בפועל, כיוון שהכשלון נמצא בעצם עקרונותיו. השאיפה למה שמכונה 'פתרון פוליטי של הבעיה הפלשתינית', כלומר השאיפה למדינת-לאום פלשתינית, לא נולדה אלא כנשק נגד ישראל; ממילא לא ייתכן שמדינה כזו תחיה בשלום לצידה של ישראל, ולא ייתכן שמדינת ישראל תאפשר את הקמתה של מדינה כזו (אלא אם נתעקש לקרוא לאוטונומיה מוניציפאלית 'מדינה'). נוסף על כך, הכל יודעים שמדינה פלשתינית לא תוכל לפתור את הבעיה הפלשתינית עצמה, הקשורה במצבם של הפליטים. כל שהיא תוכל לעשות הוא להעניק לתנועה הלאומית הפלשתינית בסיס פעולה רחב יותר, בעזרתו תוכל זו להילחם בישראל - ולהמשיך להזניח את שיקום הפליטים, כפי שעשתה מאז הקמתה ועד היום. למרות כשלונו, 'חזון שתי המדינות' ממשיך להיות הקול היחיד הנשמע במערכת הבינלאומית. לצערנו, אנו מוצאים את עצמנו כארגון היחיד המציע אלטרנטיבה, ומסוגל להעמיד חזון של שלום אמיתי. מי יתן ויצטרפו אלינו רבים, כדי להעניק לנו כח בצעידה המתישה כנגד הזרם. לשמחתנו, נוצרה בשבועות האחרונים חבירה עם ארגון גג אמריקני בשם 'הקואליציה המאוחדת למען ישראל', שמעתה יפיץ אחת לשבוע את המסרים שלנו למאות אלפי קוראים, נוצרים ויהודים, בארצות הברית. העולם מתחיל להתעורר
נראה שהשאלות החשובות באמת בעניין עתיד הסכסוך הישראלי ערבי, כבר אינן מעסיקות את הציבור בישראל. אחרי הייאוש מתהליך אוסלו מצד אחד, ובלימת הטרור באמצעות כח צבאי מצד שני, נוח לישראל במצב הקיים והיא עסוקה בעיקר בהתגוננות בזירה הבינלאומית: דו"ח גולדסטון, לחץ אמריקני בעניין ההתנחלויות, ועוד ועוד. חשיבה מחודשת על האופק המדיני? רעיונות 'מחוץ לקופסה' בנוגע לשלום? לא תודה. במקום לנצל את ההפוגה הבטחונית ואת היציבות היחסית לחשיבה מעמיקה ולהצגת חזון אסטרטגי אחר, מעדיפים בירושלים להתחפר ולהסתכל לצדדים. זוהי, בעינינו, מעילה של השלטון בתפקידו. על העדר החזון בלשכת נתניהו ראה המאמר שפרסמנו בבלוג, blog-hayozma.blogspot.com והנה דווקא בחו"ל ניכרת התעוררות וחשיבה רעננה. מאמר שפורסם אתמול (יום ג') בעיתון האמריקני הנפוץ NY Daily News, נראה כאילו נגזר מתוך חומרי ההסברה של 'היוזמה הישראלית'. תחת הכותרת "פשעי העולם הערבי כלפי הפלשתינים: הותרתם בעליבותם במשך שנים", מתפרסם שם מאמר דעה פרי עטם של שני כותבים ידועים - ג'ודי מילר (עיתונאית ותיקה מה'ניו יורק טיימס' וכלת פרס פוליצר, כיום עמיתת מחקר במכון 'מנהטן' ומעורכי ה'סיטי ז'ורנל') ודוד סמואלס (הכותב ב'אטלנטיק' וב'ניו יורקר') - המפנה את תשומת הלב להזנחה המתמשכת של הפליטים הפלשתיניים ועל כך שההתעסקות הרבה בעניין הפלשתיני נעשית, למעשה, על גבם של הפליטים ולא מתוך דאגה לעתידם. הכותבים עומדים על סירובם המתמשך של מדינות ערב להעניק זכויות אזרח לפליטים החיים בשטחם כבר עשרות שנים, ומסכמים כי "מן הראוי היה שמדינות ערב יאפשרו לפלשתינים לשמור על חלומם הלאומי, אך בה בשעה ליהנות סוף סוף מזכויות אזרח מלאות." גם פרופ' ניצה נחמיאס, מומחית לארגונים בינלאומיים מהמרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה, פרסמה ב'מידל איסט פורום' מאמר באנגלית המבקר בחריפות את אונר"א במלואת לה 60 שנה. "לפני שישים שנה נוצרה אונר"א כסוכנות חירום זמנית לסיוע הומניטרי", מזכירה נחמיאס, "שישים שנה ומליארדי דולרים חלפו מאז, ואונר"א הפכה להיות סוכנות קבע בעלת מבנה ביורוקרטי אדיר". אירוע החגיגות הבזבזני שנערך במטה האו"ם בניו יורק לאחרונה, הינו בעיני נחמיאס דגם מוקטן לנטל הכלכלי הכבד שמהווה אונר"א. לדברי נחמיאס, רוב הפליטים האמיתיים עזבו את סינרה של אונר"א לפני שנים רבות, בעוד ערבים אחרים 'תפסו טרמפ' על הסוכנות הנדיבה, שבעצם סיימה את תפקידה האמיתי עוד בראשית שנות החמישים. נחמיאס גם מציינת את העובדה החמורה, שאונר"א מתחמקת מכל הנורמות הבינלאומיות בנוגע לבלימת הטרור, ולמעשה מעניקה יד חופשית לארגוני הטרור בתוך מתקניה. אם הקהיליה הבינלאומית רוצה לסייע לפלשתינים, מסכמת הכותבת, הגיע הזמן לעבור לחלופות אחרות. למאמר בדיילי ניוז לחץ כאן למאמר במידל איסט פורום' לחץ כאן על היכולת לשאוף לשלום
חג הסוכות שזה עתה חגגנו מסמל, בין השאר, את השאיפה לשלום עולמי. המציאות מלמדת אותנו ששלום כזה יכול להיות מושג לא מתוך חולשתה של ישראל אלא מתוך עוצמה ונדיבות. לצערנו, עם אכזבתו של הציבור הישראלי מתהליך אוסלו הרה האסון, הוא נוטה לוותר כליל על חלום השלום ולהשלים עם הנצחת מצב המלחמה בין ישראל לעולם הערבי. אנו, ב'יוזמה הישראלית' מאמינים אחרת. אנו מאמינים, שפעולה נכונה החותרת לחזק את ישראל ואת חזון שיבת ציון, עתידה להביא גם לשלום אמת. שלום המתבסס על זכותו של עם ישראל לארצו, ומתוך בטחון עצמי יודע לדאוג גם לרווחתם ולשגשוגם של עמי האזור, ובכלל זה מי שסבורים שתקומתם תבוא מחורבננו. לאחר עשרות שנות מאבק, זכאית החברה הישראלית ליהנות משלום, וזכאי המזרח התיכון להתפנות ממעגל הדמים לטובת פיתוח ושגשוג. אם נלך בדרך 'היוזמה הישראלית', החלום הזה יכול להפוך למציאות. נודה לכם על הפצת דף העדכון בין מכריכם - ונשמח לענות לכל שאלה. שלכם, יואב שורק מנהל היוזמה הישראלית www.hayozma.org |
|
|
Update No. 21 – October 18, 2009
Dear friends,
In this issue:
Obama's Nobel Peace Prize
The end of the Sukkot holiday gave the world a new reason to celebrate: American President Barack Obama won the Nobel Peace Prize. Obama began his term with much pretension but has yet to produce results. Rather than win the Nobel for his achievements, he received the prize due to his "new approach" – namely, to try to resolve all of the world's major conflicts diplomatically. Since we're personally involved in one of these conflicts, we can appreciate Obama's goodwill, but we can't help but be disappointed that the new President has not brought any new ideas to the table, and is continuing in the way everyone (except Obama, perhaps) has already realized is not the answer. The World is Waking Up
In recent years, it seems that the truly important questions on the future of the Israeli-Arab conflict no longer bother the Israeli public. As despair from Oslo continues to grow and there is a lull in terror due to military action, the current situation is easy for Israel to live with, and the country is busy with defending itself on the international field: The Goldstone Report, American pressure on the settlements, etc. New political ideas? None. Thinking outside of the box about peace? No thanks. Keeping the Dream of Peace Alive
The holiday of Sukkot that we celebrated last week represents, amongst other things, the hope for world peace. Reality has taught us that peace can not be attained through weakness, rather through strength and generosity. Unfortunately, with the Israeli public's disappointment in the tragic Oslo "peace" process, many Israelis have given up on the dream of peace and settled for the continuation of the conflict between Israel and the Arab world. |
|